+ 054-5-603-603
·
[email protected]
·
ראשון-חמישי 09:00-17:00
לייעוץ ובדיקה

ידועים בציבור

ידועים בציבור

ידועים בציבור הם זוג שחי ביחד ומנהל חיים משותפים מבלי להתחתן. בעבר, זוג שעבר לגור יחד נחשב נשוי, וזוג שחזר לגור בנפרד נחשב פרוד. מוסד הידועים בציבור משמר את התפיסה הקלאסית הזו, שהלכה ונעלמה ככל שהתערבה הדת. בישראל מוסד הידועים בציבור הוא רחב מכפי שמקובל בשאר העולם. המוסד החל כיציר פסיקה ובהמשך חוזק בחקיקות שונות

לכאורה מדובר במוסד ליברלי מאוד אשר מפריד בין דת ומדינה ואמור לתת פתרון למי שלא רוצה להתחתן על פי הדת. אולם, אם בוחנים את הפסיקה, נוצרים מצבים לפיהם זוגות שחיים ביחד ללא כוונת נישואין, מוצאים עצמם כידועים בציבור בעל כורחם. דוגמא קיצונית לכך היא פרשת סיגל ביטון בה דובר על בני זוג, חיילים, שהתראו בעיקר בסופ"שים ולא גרו יחד באופן רציף. בהמשך הם עברו לגור יחד, ולאחר 4 חודשים בן הזוג נהרג. סיגל תבעה לרשת אותו מכוח הכרה בה כידועה בציבור שלו. לא משתקפת כאן כוונה לחיים משותפים, ומדובר על מעט זמן יחסית ובכל זאת היא הוכרה כידועה בציבור. זוהי מורכבות גדולה: בני זוג שחיים יחד מבלי שהביעו במפורש כוונת התחייבות לקשר, מוכרים כידועים בציבור מתוקף כך שבימה"ש קבע כי אנשים שמנהלים משק בית משותף, לא עושים זאת מבלי כוונת התחייבות (דומה לעקרון "אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות").

להגדרה "ידועים בציבור" יש השלכות רבות – בין בני הזוג עצמם ובין צדדים שלישיים. בעוד שבנישואין קל מאוד לומר מתי החלה ההתחייבות, בידועים בציבור לא ניתן לומר מתי התהוותה ההתחייבות – אין סממנים חיצוניים. מניחים כי ניהול משק בית משותף הוא רגע מכונן. 

בהתחלה חשבו על ידועים בציבור כמעין הטעיה – מישהי שהציבור טועה לחשוב שנשואה לגבר, מתוך התפיסה כי הציבור לא מעלה על דעתו שזוג שחי יחד מבלי להינשא. פעם באמת זו הייתה הנורמה הציבורית והטעות הייתה מובנת. בשנת 65' ניתן פסק דין דרדיאן בו דן השופט זילברג בדרישות להכרה בידועים בציבור – הוא אומר שלא ברור מה הכוונה בידועים, מי זה הציבור שחושב, ומה מהות האישות שהציבור מדמה. כלומר יש 3 נעלמים. בנוסף, קשה לדעת מתי כל אחד מהם מתקיים. 

גישתה של הפסיקה בהתחלה כלפי הגדרת ידועים בציבור הייתה שהצדדים מקיימים ביניהם יחסי אישות ויש להם משק בית משותף – המשמעות היא שהבעל עובד והאישה עקרת בית. אפילו זוגות שגרו בדירות סמוכות הוכרו כידועים בציבור בנסיבות מסוימות.

פסק דין סלם נ' כרמי: דוגמא לירידה לפרטים ע"י ביהמ"ש בבחינתו את מוסד הידועים בציבור. ביהמ"ש מחדד שהנטל שחל על ידועים בציבור לצרכי קבלת זכויות, הוא כבד יותר מאשר הנטל שחל על זוגות נשואים. ידועים בציבור לא מקיימים טקס נישואים שמעיד על רצינות ולכן מחטטים להם בחיים יותר מהשאר.  גם אם זוג נשוי מנהל את כל חייו בנפרד, זה יקנה לו זכויות שלא יוקנו לזוג כזה שירצה להיות מוכר כידוע בציבור, כי רצינות הקשר עולה מנסיבות הצדדים וחייהם המשותפים.

אין בישראל "חוק הידועים בציבור" אך בחוקים שונים המוסד הזה מוזכר ומוכר. למשל: ס' 55 לחוק הירושה.

 

מוסד הידועים בציבור במדינת ישראל הוא רחב ומשמעותי יותר ממדינות ברחבי העולם. חלק מכך נובע מהעובדה שבישראל אין הכרה בנישואין שאינם דתיים והיה צורך לתת מענה למקרים כגון זה. 

הקריטריונים המקובלים להגדרת ידועים בציבור

1. מגורים משותפים

אין הגדרה לאורך זמן המגורים המשותפים, יש פסיקת מינימום של 4 חודשים אך זה בנסיבות שבהם הבחור נפטר (פסק דין סיגל ביטון). כמו כן אין בהירות לגבי מהם מגורים משותפים (האם סופ"שים מספיקים, האם כשחיו בנפרד זה היה מבחירה וכו').

2. משק בית משותף

שיתוף כלכלי בין הצדדים. זה התחיל ממפרנס ועקרת בית, והתפתח הלאה. היום יש פסיקות שמכירות בשיתוף כלכלי במצבים של חשבונות נפרדים אבל שימוש במשותף בכסף לצרכי הוצאות הבית.

3. אורח חיים תקין ואינטימיות

קריטריון זה הינו חמקמק. הפסיקה קובעת כי יחסי אישות מצביעים על זוגיות ולכן על הכרה כידועים בציבור. בפסק דין סלם נקבע כי לבני זוג יש תקופות טובות ורעות ולכן קשה לקבוע לפי יחסי אישות, וכל עוד יש זוגיות אז זה מספיק. בנוגע לבלעדיות קובע ביהמ"ש בפס"ד סלם כי מעידה קטנה שלא הורסת את מהות הקשר היא אפשרית לצרכי הכרה כידועים בציבור אולם אם היה מישהו קבוע נוסף חוץ מהשניים אז ניתן לומר שהוא מפר את האינטימיות. כלומר, לבחון נסיבות.

4. ההצגה החברתית

תחלה היה צריך שהציבור באמת יטעה לחשוב שהם זוג נשוי. עם הזמן דרישה זו גם רוככה, ומספיק ש"הציבור" חושב שהם בני זוג. הפסיקה מרחיבה את הקריטריון הזה עם הזמן.

איך נדע שמישהו ידוע בציבור?

נלך לביהמ"ש. אפשרות נוספת היא לערוך חוזה. מומלץ להגיד שכתוב בחוזה שהם ידועים בציבור, והבנת המשמעות של שיתוף ברכוש וכו'. לאחר מכן מומלץ להביא אותו לתוקף פסק דין, אך גם זה לא מוחלט. ביהמ"ש לא תמיד מסתמך על חוזה, צריך להראות שהצדדים הבינו. תעודת זוגיות אינה מהווה גורם משמעותי, היא מהווה בקושי ראיה.ניתן גם לערוך תצהיר.

לקריאה - לחיצה על הנושא

היחס בין נישואין לידועים בציבור

ניתן לחשוב שהמצב של נשואים בישראל צריך להשפיע על ידועים בציבור. למשל, לנסות לחשוב מדוע השניים בחרו להיות ידועים בציבור ולא להינשא. האם מדובר על בחירה או על חוסר יכולת להתחתן לפי הדין הדתי? במצבים של בחירה, נכון לומר כי הצדדים דווקא לא ידועים בציבור – כי הם גילו דעתם שלא להינשא, אז מדוע נותנים להם מעמד, זכויות וחובות שהם לא בחרו בהם? יש כאן מתח בין ליברליות לשמרנות, בין חירות הפרט לבין קביעת המדינה. לא הייתה גמירות דעת לנישואים, אולם ביהמ"ש קובע כי הזוג הוא בכל זאת "קצת" נשוי. זאת אמירה די שמרנית של בית המשפט שטוענת כי לא יכולה להיות זוגיות מבלי נישואין.

ישנם כמה סוגים של זוגות שגרים יחד, והמעמד של ידועים בציבור יכול לחול עליהם:
1. זוגות שלא בשלו – זוגות אשר בוחנים את הקשר ביניהם, והמגורים המשותפים מהווים תקופת ניסיון. יתכן והקשר יבשיל לכדי נישואין ויתכן שלא. מבחינת מדיניות משפטית, לא נכון להטיל עליהם את החובות של זוגות נשואים אם הם לא רצו בכך.

2. זוגות שאינם יכולים להתחתן בישראל – זוגות שמעוניינים להתחתן אבל מבחינה דתית אינם כשירים. מבחינת מדיניות משפטית, הגיוני להכיר בהם כנשואים ולתת להם חובות וזכויות מאחר והם גם ככה מעוניינים בהם, פשוט אין להם מסלול אחר לבחור בו. בהיבט הזה ניתן לומר, שזוגות כאלה, היו יכולים ללכת להתחתן אזרחית וכל עוד הם לא עשו זאת, הם לא באמת התכוונו. טענה זו נופלת מאחר והמדינה לא יכולה להכריח את אזרחיה שלא יכולים להתחתן בתוך גבולותיה, ללכת ולחפש סעד במקום אחר.

3. זוגות שאינם מתחתנים מסיבות אידיאולוגיות – לא מעוניינים בהתערבות המדינה בחייהם. במצב כזה יותר קל להבין כי המדינה מעוניינת להטיל עליהם חובות וזכויות אזרחיות תוך שהיא מבינה כי היא לא יכולה להטיל עליהם את הדין הדתי.
יצוין כי לא מדובר בהגדרה ברורה או דיכוטומית כי אנשים לא פועלים בצורה רציונאלית או חד משמעית.
אם מדברים על ידועים בציבור כמוסד משלים למוסד הנישואין היינו מצפים שאפשר להיות או נשוי או ידוע בציבור. בפועל לא כך הדבר וכראיה, פס"ד פסלר: פסלר הייתה בת זוגו של אריה שיף, עובד מדינה. במקביל הייתה נשואה לאדם אחר (פרודה, אבל לא התגרשו פורמלית). כששיף נפטר, היא תבעה לקבל את זכויותיה כידועה בציבור. ס' 55 לחוק הירושה מחיל את דיני הירושה גם על ידועים בציבור. העותרת ביקשה לרשת את הפנסיה הציבורית של שיף במסגרת ס' 55 לחוק הירושה תוך שהיא טוענת שהיא ידועה בציבור כאשתו על אף שהיא נשואה לאחר. חוק הירושה נחקק ב-1965, תקופה שבה אפשרות המחוקק להעניק זכויות לידועים בציבור לא הייתה ממש קיימת, ולכן המחוקק רצה להתייחס לזוגות האלו כנשואים. המדינה טענה כי כוונת החוק היא לאפשר מתן זכויות לבני זוג שאינם יכולים להינשא או שבחר לא להינשא ולכן הוא ידוע בציבור. אולם, ביהמ"ש מקבל את טענתה של פסלר, למרות שלא טרחה לסיים את הקשר הקודם כנדרש. ביהמ"ש מפגין התייחסות לא רצינית לעבירות הביגמיה.

הליברליות של הפסיקה הישראלית לגבי ידועים בציבור הגיעה לפני שנה לנקודה חשובה: פס"ד עזבון המנוח פלוני 7252/14: פלוני ופלונית היו בני זוג, ובמותו היא ביקשה לרשת אותו כידועה בציבור. מסתבר שפלוני היה נשוי לאישה אחרת – פלונית א'. לפלוני ופלונית א' היו 6 ילדים, ולפלוני ופלונית ב' היו 9 ילדים. כלומר, פלוני ניהל שתי מערכות יחסים במקביל. מדובר בנסיבות שונות מפסלר כי כאן יש שתי מערכות יחסים חיות (בשונה ממערכת יחסים מתה ואחת חיה). פלונית ב' ופלוני לא חלקו בית משותף, לא חשבונות משותפים, הוא לא שילם מזונות לילדים וכו'. בשלב מסוים הם עשו איזה טקס נישואין שכנראה לא היה לו תוקף. המסקנה – מבחני הידועים בציבור הרגילים לא חלו (אולי מלבד אינטימיות, אבל לא היה משק בית משותף ולא היה מאמץ כלכלי משותף). ביהמ"ש מחליט בכל זאת שהם ידועים בציבור. מדוע? השופט רובינשטיין מנמק את קביעתו בטענה כי אף אחד לא מביא 9 ילדים עם פילגש, בנוסף, בגלל שהוא איש קבע אז המבחנים קצת שונים (משום שיש נוכחות מינימלית שלו). בנוסף, הם עדיין קיימו טקס כלשהו – גם אם לא תקף לפחות בעל משמעות. ולכן הכיר בה כידועה בציבור שיורשת במקביל לאישה החוקית. יש פה החלשה משמעותית של מוסד הנישואין משום שאדם יכול להיות נשוי וידוע בציבור במקביל. במקרה הנדון, האישה החוקית והילדים שלה הם אלו שנפגעים.

זכויות מתוקף מוסד הידועים בציבור

שלושה סוגי זכויות שניתנות לידועים בציבור:

  • זכויות מצד המדינה – קצבת שארים, משפחת חלל, ביטוח לאומי ושאר זכויות סוציאליות. הזכויות הציבוריות הללו הן יציר פסיקה – בכל פעם שעלה מקרה ונדון בביהמ"ש, הוא הביא להכרה בזכות אחרת. פס"ד חשוב בעניין הזה הוא פסק דין מנהל מס שבח נ' לבנון – זוג ידועים בציבור החליטו להיפרד ובהסכם הפרידה שלהם נקבע כי האישה תקבל לידה חנות ללא תמורה. כאשר מועברים נכסים, יש צורך לשלם מס רכישה והכלל חל גם על מתנות. האישה חויבה בתחילה על הסכום המלא, ולכן הגישה ערעור שיתקן את החיוב לשליש מס – שיעור שחל על בני זוג. מס שבח ערער על ההחלטה שניתנה בטענה כי היא אינה בת זוג אלא ידועה בציבור ולכן לא זכאית להנחה. ביהמ"ש מנתח את הפקודה הרלוונטית וקובע שאם החוק קובע "בן זוג" אולם לא יוצק תוכן להגדרה, אז אפשר לפרש בהרחבה. במקרים בהם החוק הוא מוגדר מראש נשואים אז זה לא יתאפשר. בעניין לבנון, יש הבחנה בפקודה בין נשואים לידועים בציבור, ולכן לא אושרה לה ההנחה. הפסיקה הזו זכתה לביקורת בפסיקה, שהייתה מוכנה להרחיב בזכויותיהם של ידועים בציבור.

 

  • זכויות ציבוריות מסוג אחר – זכויות הקשורות להכרה בסטאטוס. למשל: אימוץ. חוק האימוץ מדבר על איש ואישה נשואים. הוא אינו מדבר על ידועים בציבור או זוגות בני אותו המין. הרעיון שעמד מאחורי זה הוא ההיצע הקטן של ילדים לאימוץ (כאשר הביקוש הוא בעיקר לתינוקות לבנים ובריאים), ורצו לתת את המעט שיש לזוגות "יציבים" – בעלי מחויבות מובהקת. דוגמאות נוספות הן זכאות לקרן כלשהי, למשל פנסיה. ישנם חוקים נוספים, העוסקים בסטאטוס ולא מבקשים לקבל דבר מהמדינה, אלא עוסקים יותר בשמירה על שלום בית. למשל: בפק' הראיות יש פטור לבני זוג מלהעיד אחד נגד השני בעניינים מסוימים. פטור כזה נועד לשמור על שלום בית, אולם הוא לא חל על זוגות ידועים בציבור (למרות שזה בתהליכי פסיקה). בפסק דין קרן הגמלאות של אגד: שם יש אישה נשואה והשנייה ידועה בציבור, והיה שאלה למי מגיע הפנסיה. ביהמ"ש אמר שפעם ניתן לידועה בציבור ופעם לאישה כי מקסימום הקרן תשלם.

 

  • זכויות פרטיות / רכושיות.

לאור ההבחנה הזו בין זוגות נשואים לידועים בציבור, הציפייה המשפטית היא כי אישה ידועה בציבור לא תוכל לשאת את שם המשפחה של בן זוגה, משום שהדבר שמור לזוגות נשואים. הבקשה המקורית לשינוי שם משפחה של ידועים בציבור הייתה צריכה לכלול שקר כלשהו לפיו אין כוונה להחליף שם משפחה לזה של הגבר- אסור היה לתת תחושה שעובדים על המערכת (הרציונל בחוק הוא לא לאפשר לידועים בציבור להחליף לאותו שם משפחה כדי לא לחזק את ההטעיה הציבורית לפיה הם נשואים).

בג"ץ ניזרי נ' הממונה על המרשם: בן הזוג, מר סלוק היה נשוי אולם בעיצומו של סכסוך גירושין ממושך עם אשתו. הגב' ניזרי הייתה הידועה בציבור שלו ולכן, ביקשה לשנות את שמה לסלוק. פקיד הרישום פנה לגב' סלוק המקורית ושאל אותה אם היא מוכנה לשינוי, היא אמרה שהיא לא מוכנה ושהיא רוצה שלום בית. לכן משרד הפנים ראה בזה פגיעה ברגשות הציבור ולא הסכים לרשום. הגב' נזרי עתרה לבג"צ ובינתיים חוק השמות שונה כך שלא היה צריך מצג שווא מיותר לשינוי השם, אך בג"צ בכל זאת דן לגופו של עניין ואמר ששינוי השם לא באמת ישנה משהו במערכת היחסים בין הזוג סלוק כי גם ככה סלוק וניזרי נמצאים במערכת יחסים משמעותית, בניגוד לבני הזוג סלוק, ושינוי השם הוא לא מה שיהרוג את הנישואים שלהם. ההתנגדות של משרד הפנים הייתה לכאורה כדי לא לפגוע בנישואין של סלוק אלא כדי להגן על גב' סלוק המקורית וזה לא לגיטימי. המסקנה היא שבזכות המעין-סטטוסית של שם משפחה, ידועים בציבור שווים לנישואין.

בפס"ד מיכל אפרת – כן דיברה על זה בשיעור אך לא בחומר למבחן כנראה – מר אורנן היה פרוד אך לא גרוש מאישתו. הוא היה עם מישהי אחרת ולא יכל להתחתן כי לא התגרש. היו להם 2 ילדים. האישה רצתה לשנות, וביהמ"ש דיבר על הטעיית הציבור ואי אפשר לשנות את השם. דוגמא נוספת שיישמה את ההלכה בעניין ניזרי: לפני כמה שנים היה תיק במחוזי י-ם בו זוג רצו לעשות טיפולי פוריות, ביה"ח הבין שהבעל נשוי לאחרת, ולכן פנה לאשתו, שלא הסכימה לכך ולכן ביה"ח סירב. הייתה מהומה משפטית סביב זה והמסקנה הייתה אותו רציונאל כמו בפס"ד אפרת – זה לא עניין משפטי ואל לה למדינה להתערב. כשהנישואין מתפרקים, האישה לא יכולה לעכב או למנוע את המשך חייו של בעלה לשעבר.

זכויות רכושיות

בענייני רכוש, הכוללים זכויות הדדיות בין בני הזוג, הכלל שחל על ידועים בציבור הוא אותו כלל שחל על נשואים. יש את ההסדר הפסיקתי שחל על זוגות שהתחתנו לפני 1974,  ויש הסדר חוקי שחל על מי שהתחתן לאחר מכן. בפסק דין שחר נ' פרידמן נאמר שההסדר של שיתוף חל על זוגות ידועים בציבור. היום רוב הזוגות הם זוגות שנישאו אחרי 74' ולכן השינוי החקיקתי הוא יצירת מצב שבו השיתוף של ידועים בציבור הוא שיתופי יותר מאשר זוגות נשואים. זכויות רכושיות הן חלק ממהות הקשר, ומייצבות את התא המשפחתי אז ניתן לומר כי המשפט הישראלי מייצב יותר את התא המשפחתי של ידועים בציבור מאשר תא משפחתי של נשואים. גם בירושה, יש זכויות אוטומטיות לידועים בציבור. בנוסף, יש גם זכויות במזונות.

פסק דין בר נאור נ' אוסטרליץ' – הצדדים חתמו על הסכם בו נאמר במפורש שהם אינם ידועים בציבור, אין כוונת שיתוף והרכוש נפרד. בן הזוג מת והאישה תבעה לרשת אותו דרך חוק הירושה. היא זכתה בתביעתה משום שביהמ"ש קבע כי למרות ההצהרה החיים שלהם מעידים על כך שהם כן היו ידועים בציבור וחיו חיים משותפים. החלטה כזו של ביהמ"ש הופכת את מוסד הידועים בציבור למוסד דורסני שלא תמיד מייחס משמעות לכוונות הצדדים המפורשות. על כן, יש להשקיע בניהול נכסים בצורה מושכלת יותר. פיתוח אפשרי בפסיקה בעתיד זה לעשות הבחנה בין הסוגים השונים של זוגות שחיים ביחד ואילו זכויות מגיעות להם, לעשות מעין מדרג.

תן/י לנו לסייע לכם !

במידה ואתם זקוקים לסיוע – אל תהססו לפנות אלינו ונחזור אליכם בתוך יום עבודה או בהקדם האפשרי במקרה חירום!

נייד: 054-5-603-603

[email protected] ראשון עד חמישי 08:00-17:00

 

האם אתם מעוניינים באינפורמציה נוספת או עזרה ?

עו"ד דוד מרדכי

נייד: 054-5-603-603

 

    שעות פעילות:   א'-ה' 8:30-18:00