ידועים בציבור

ניתן לחשוב שהמצב של נשואים בישראל צריך להשפיע על ידועים בציבור. למשל, לנסות לחשוב מדוע השניים בחרו להיות ידועים בציבור ולא להינשא. האם מדובר על בחירה או על חוסר יכולת להתחתן לפי הדין הדתי? במצבים של בחירה, נכון לומר כי הצדדים דווקא לא ידועים בציבור – כי הם גילו דעתם שלא להינשא, אז מדוע נותנים להם מעמד, זכויות וחובות שהם לא בחרו בהם? יש כאן מתח בין ליברליות לשמרנות, בין חירות הפרט לבין קביעת המדינה. לא הייתה גמירות דעת לנישואים, אולם ביהמ"ש קובע כי הזוג הוא בכל זאת "קצת" נשוי. זאת אמירה די שמרנית של בית המשפט שטוענת כי לא יכולה להיות זוגיות מבלי נישואין.

ישנם כמה סוגים של זוגות שגרים יחד, והמעמד של ידועים בציבור יכול לחול עליהם:
1. זוגות שלא בשלו – זוגות אשר בוחנים את הקשר ביניהם, והמגורים המשותפים מהווים תקופת ניסיון. יתכן והקשר יבשיל לכדי נישואין ויתכן שלא. מבחינת מדיניות משפטית, לא נכון להטיל עליהם את החובות של זוגות נשואים אם הם לא רצו בכך.

2. זוגות שאינם יכולים להתחתן בישראל – זוגות שמעוניינים להתחתן אבל מבחינה דתית אינם כשירים. מבחינת מדיניות משפטית, הגיוני להכיר בהם כנשואים ולתת להם חובות וזכויות מאחר והם גם ככה מעוניינים בהם, פשוט אין להם מסלול אחר לבחור בו. בהיבט הזה ניתן לומר, שזוגות כאלה, היו יכולים ללכת להתחתן אזרחית וכל עוד הם לא עשו זאת, הם לא באמת התכוונו. טענה זו נופלת מאחר והמדינה לא יכולה להכריח את אזרחיה שלא יכולים להתחתן בתוך גבולותיה, ללכת ולחפש סעד במקום אחר.

3. זוגות שאינם מתחתנים מסיבות אידיאולוגיות – לא מעוניינים בהתערבות המדינה בחייהם. במצב כזה יותר קל להבין כי המדינה מעוניינת להטיל עליהם חובות וזכויות אזרחיות תוך שהיא מבינה כי היא לא יכולה להטיל עליהם את הדין הדתי.
יצוין כי לא מדובר בהגדרה ברורה או דיכוטומית כי אנשים לא פועלים בצורה רציונאלית או חד משמעית.
אם מדברים על ידועים בציבור כמוסד משלים למוסד הנישואין היינו מצפים שאפשר להיות או נשוי או ידוע בציבור. בפועל לא כך הדבר וכראיה, פס"ד פסלר: פסלר הייתה בת זוגו של אריה שיף, עובד מדינה. במקביל הייתה נשואה לאדם אחר (פרודה, אבל לא התגרשו פורמלית). כששיף נפטר, היא תבעה לקבל את זכויותיה כידועה בציבור. ס' 55 לחוק הירושה מחיל את דיני הירושה גם על ידועים בציבור. העותרת ביקשה לרשת את הפנסיה הציבורית של שיף במסגרת ס' 55 לחוק הירושה תוך שהיא טוענת שהיא ידועה בציבור כאשתו על אף שהיא נשואה לאחר. חוק הירושה נחקק ב-1965, תקופה שבה אפשרות המחוקק להעניק זכויות לידועים בציבור לא הייתה ממש קיימת, ולכן המחוקק רצה להתייחס לזוגות האלו כנשואים. המדינה טענה כי כוונת החוק היא לאפשר מתן זכויות לבני זוג שאינם יכולים להינשא או שבחר לא להינשא ולכן הוא ידוע בציבור. אולם, ביהמ"ש מקבל את טענתה של פסלר, למרות שלא טרחה לסיים את הקשר הקודם כנדרש. ביהמ"ש מפגין התייחסות לא רצינית לעבירות הביגמיה.

הליברליות של הפסיקה הישראלית לגבי ידועים בציבור הגיעה לפני שנה לנקודה חשובה: פס"ד עזבון המנוח פלוני 7252/14: פלוני ופלונית היו בני זוג, ובמותו היא ביקשה לרשת אותו כידועה בציבור. מסתבר שפלוני היה נשוי לאישה אחרת – פלונית א'. לפלוני ופלונית א' היו 6 ילדים, ולפלוני ופלונית ב' היו 9 ילדים. כלומר, פלוני ניהל שתי מערכות יחסים במקביל. מדובר בנסיבות שונות מפסלר כי כאן יש שתי מערכות יחסים חיות (בשונה ממערכת יחסים מתה ואחת חיה). פלונית ב' ופלוני לא חלקו בית משותף, לא חשבונות משותפים, הוא לא שילם מזונות לילדים וכו'. בשלב מסוים הם עשו איזה טקס נישואין שכנראה לא היה לו תוקף. המסקנה – מבחני הידועים בציבור הרגילים לא חלו (אולי מלבד אינטימיות, אבל לא היה משק בית משותף ולא היה מאמץ כלכלי משותף). ביהמ"ש מחליט בכל זאת שהם ידועים בציבור. מדוע? השופט רובינשטיין מנמק את קביעתו בטענה כי אף אחד לא מביא 9 ילדים עם פילגש, בנוסף, בגלל שהוא איש קבע אז המבחנים קצת שונים (משום שיש נוכחות מינימלית שלו). בנוסף, הם עדיין קיימו טקס כלשהו – גם אם לא תקף לפחות בעל משמעות. ולכן הכיר בה כידועה בציבור שיורשת במקביל לאישה החוקית. יש פה החלשה משמעותית של מוסד הנישואין משום שאדם יכול להיות נשוי וידוע בציבור במקביל. במקרה הנדון, האישה החוקית והילדים שלה הם אלו שנפגעים.

שלושה סוגי זכויות שניתנות לידועים בציבור:

• זכויות מצד המדינה – קצבת שארים, משפחת חלל, ביטוח לאומי ושאר זכויות סוציאליות. הזכויות הציבוריות הללו הן יציר פסיקה – בכל פעם שעלה מקרה ונדון בביהמ"ש, הוא הביא להכרה בזכות אחרת. פס"ד חשוב בעניין הזה הוא פסק דין מנהל מס שבח נ' לבנון – זוג ידועים בציבור החליטו להיפרד ובהסכם הפרידה שלהם נקבע כי האישה תקבל לידה חנות ללא תמורה. כאשר מועברים נכסים, יש צורך לשלם מס רכישה והכלל חל גם על מתנות. האישה חויבה בתחילה על הסכום המלא, ולכן הגישה ערעור שיתקן את החיוב לשליש מס – שיעור שחל על בני זוג. מס שבח ערער על ההחלטה שניתנה בטענה כי היא אינה בת זוג אלא ידועה בציבור ולכן לא זכאית להנחה. ביהמ"ש מנתח את הפקודה הרלוונטית וקובע שאם החוק קובע "בן זוג" אולם לא יוצק תוכן להגדרה, אז אפשר לפרש בהרחבה. במקרים בהם החוק הוא מוגדר מראש נשואים אז זה לא יתאפשר. בעניין לבנון, יש הבחנה בפקודה בין נשואים לידועים בציבור, ולכן לא אושרה לה ההנחה. הפסיקה הזו זכתה לביקורת בפסיקה, שהייתה מוכנה להרחיב בזכויותיהם של ידועים בציבור.

• זכויות ציבוריות מסוג אחר – זכויות הקשורות להכרה בסטאטוס. למשל: אימוץ. חוק האימוץ מדבר על איש ואישה נשואים. הוא אינו מדבר על ידועים בציבור או זוגות בני אותו המין. הרעיון שעמד מאחורי זה הוא ההיצע הקטן של ילדים לאימוץ (כאשר הביקוש הוא בעיקר לתינוקות לבנים ובריאים), ורצו לתת את המעט שיש לזוגות "יציבים" – בעלי מחויבות מובהקת. דוגמאות נוספות הן זכאות לקרן כלשהי, למשל פנסיה. ישנם חוקים נוספים, העוסקים בסטאטוס ולא מבקשים לקבל דבר מהמדינה, אלא עוסקים יותר בשמירה על שלום בית. למשל: בפק' הראיות יש פטור לבני זוג מלהעיד אחד נגד השני בעניינים מסוימים. פטור כזה נועד לשמור על שלום בית, אולם הוא לא חל על זוגות ידועים בציבור (למרות שזה בתהליכי פסיקה). בפסק דין קרן הגמלאות של אגד: שם יש אישה נשואה והשנייה ידועה בציבור, והיה שאלה למי מגיע הפנסיה. ביהמ"ש אמר שפעם ניתן לידועה בציבור ופעם לאישה כי מקסימום הקרן תשלם.

• זכויות פרטיות / רכושיות.

לאור ההבחנה הזו בין זוגות נשואים לידועים בציבור, הציפייה המשפטית היא כי אישה ידועה בציבור לא תוכל לשאת את שם המשפחה של בן זוגה, משום שהדבר שמור לזוגות נשואים. הבקשה המקורית לשינוי שם משפחה של ידועים בציבור הייתה צריכה לכלול שקר כלשהו לפיו אין כוונה להחליף שם משפחה לזה של הגבר- אסור היה לתת תחושה שעובדים על המערכת (הרציונל בחוק הוא לא לאפשר לידועים בציבור להחליף לאותו שם משפחה כדי לא לחזק את ההטעיה הציבורית לפיה הם נשואים).

בג"ץ ניזרי נ' הממונה על המרשם: בן הזוג, מר סלוק היה נשוי אולם בעיצומו של סכסוך גירושין ממושך עם אשתו. הגב' ניזרי הייתה הידועה בציבור שלו ולכן, ביקשה לשנות את שמה לסלוק. פקיד הרישום פנה לגב' סלוק המקורית ושאל אותה אם היא מוכנה לשינוי, היא אמרה שהיא לא מוכנה ושהיא רוצה שלום בית. לכן משרד הפנים ראה בזה פגיעה ברגשות הציבור ולא הסכים לרשום. הגב' נזרי עתרה לבג"צ ובינתיים חוק השמות שונה כך שלא היה צריך מצג שווא מיותר לשינוי השם, אך בג"צ בכל זאת דן לגופו של עניין ואמר ששינוי השם לא באמת ישנה משהו במערכת היחסים בין הזוג סלוק כי גם ככה סלוק וניזרי נמצאים במערכת יחסים משמעותית, בניגוד לבני הזוג סלוק, ושינוי השם הוא לא מה שיהרוג את הנישואים שלהם. ההתנגדות של משרד הפנים הייתה לכאורה כדי לא לפגוע בנישואין של סלוק אלא כדי להגן על גב' סלוק המקורית וזה לא לגיטימי. המסקנה היא שבזכות המעין-סטטוסית של שם משפחה, ידועים בציבור שווים לנישואין.

בפס"ד מיכל אפרת – כן דיברה על זה בשיעור אך לא בחומר למבחן כנראה – מר אורנן היה פרוד אך לא גרוש מאישתו. הוא היה עם מישהי אחרת ולא יכל להתחתן כי לא התגרש. היו להם 2 ילדים. האישה רצתה לשנות, וביהמ"ש דיבר על הטעיית הציבור ואי אפשר לשנות את השם. דוגמא נוספת שיישמה את ההלכה בעניין ניזרי: לפני כמה שנים היה תיק במחוזי י-ם בו זוג רצו לעשות טיפולי פוריות, ביה"ח הבין שהבעל נשוי לאחרת, ולכן פנה לאשתו, שלא הסכימה לכך ולכן ביה"ח סירב. הייתה מהומה משפטית סביב זה והמסקנה הייתה אותו רציונאל כמו בפס"ד אפרת – זה לא עניין משפטי ואל לה למדינה להתערב. כשהנישואין מתפרקים, האישה לא יכולה לעכב או למנוע את המשך חייו של בעלה לשעבר.

בענייני רכוש, הכוללים זכויות הדדיות בין בני הזוג, הכלל שחל על ידועים בציבור הוא אותו כלל שחל על נשואים. יש את ההסדר הפסיקתי שחל על זוגות שהתחתנו לפני 1974,  ויש הסדר חוקי שחל על מי שהתחתן לאחר מכן. בפסק דין שחר נ' פרידמן נאמר שההסדר של שיתוף חל על זוגות ידועים בציבור. היום רוב הזוגות הם זוגות שנישאו אחרי 74' ולכן השינוי החקיקתי הוא יצירת מצב שבו השיתוף של ידועים בציבור הוא שיתופי יותר מאשר זוגות נשואים. זכויות רכושיות הן חלק ממהות הקשר, ומייצבות את התא המשפחתי אז ניתן לומר כי המשפט הישראלי מייצב יותר את התא המשפחתי של ידועים בציבור מאשר תא משפחתי של נשואים. גם בירושה, יש זכויות אוטומטיות לידועים בציבור. בנוסף, יש גם זכויות במזונות.

פסק דין בר נאור נ' אוסטרליץ' – הצדדים חתמו על הסכם בו נאמר במפורש שהם אינם ידועים בציבור, אין כוונת שיתוף והרכוש נפרד. בן הזוג מת והאישה תבעה לרשת אותו דרך חוק הירושה. היא זכתה בתביעתה משום שביהמ"ש קבע כי למרות ההצהרה החיים שלהם מעידים על כך שהם כן היו ידועים בציבור וחיו חיים משותפים. החלטה כזו של ביהמ"ש הופכת את מוסד הידועים בציבור למוסד דורסני שלא תמיד מייחס משמעות לכוונות הצדדים המפורשות. על כן, יש להשקיע בניהול נכסים בצורה מושכלת יותר. פיתוח אפשרי בפסיקה בעתיד זה לעשות הבחנה בין הסוגים השונים של זוגות שחיים ביחד ואילו זכויות מגיעות להם, לעשות מעין מדרג.